הטעמים של דרום קוריאה

תמונות שלא יגידו כלום לרובכם, אבל לי הן מעלות זכרונות טעימים מאד. עוד לא עבר שבוע ואני כל כך מתגעגע.

P1020004 P1020463 P1020654 P1020827 P1020857 P1030396 P1010310 P1010809 P1010845

שיפוד אננס. טרי טרי, וטעים טעים

P1020834

בבית קפה הזה יש גם כבשה

שהיתה אגב מטופחת למדי, וזכתה בסט ליטופי בוקר.

P1020610

P1020612

חטיפי אורז תפוחים

את הגלמים האלה לא כל כך אהבנו. יש להם טעם של פריכיות אורז והם קלים כמו אוויר.  מאד סתמי.
הם כנראה פופולריים מאד כי קיבלנו אותם בהרבה בתי תה, אבל תמיד השארנו חצי בצלחת.

P1020405

לא ברור

בשדה התעופה ישבו אנשים בתור וחיכו בסבלנות שיציירו את הפורטרייט שלהם, בחינם.

P1010874 P1010872

המכונה המחרבנת במטרו של סיאול

מסעותיה של ג’ג’ו – תולעת דרום קוריאנית

בטיול באחת משמורות הטבע של האי Jeju עברנו מתחת לעץ תות, שורץ בזחלים יפייפים, אחד מהם הציץ עלינו מראשו של עמוד קטן, ונעצרנו לצלם אותו.
הענקו לו את השם ג’ג’ו, השם שבו קראנו לכל דבר שפגשנו על האי מלבד זקנות מקורזלות. נפרדנו לשלום, נכנסו לרכב והמשכנו בנסיעה ליעד הבא.

P1020372

קילומטרים רבים משם, מיקי גילה תולעת ג’ג’ו שנאחזה במעיל שלו. רוקנו בקבוק שתיה, ושמרנו בתוכו את הזחל עד שעצרנו ביעד הבא, ושחררנו אותו על שיח ליד חוף הים.

משם הטיול המשיך כרגיל, קצת מקדש, קצת sea-side, קצת בית תה, קצת ארוחה עם לא קצת קערות, וארזנו את עצמנו לנסיעה אל שדה התעופה, בחזרה לסיאול.
באמצע בטיסה הסיפור חזר על עצמו, ומיקי מצא זחל נוסף על אותו מעיל. הם ממש צנחו עלינו מהעץ.
הפעם אין בקבוקים, אין שיח קרוב, אנחנו רחוקים מאות קילומטרים מאיזו הגידול שלהם, ומוצאים את עצמנו עושים בייביסיטר במטוס לתולעת פיצפונת בגודל סיכה. כל כך קטנה שהדרך היחידה לשמור עליה היתה למקם אותה על דופן הדף של שקית ההקאה.

P1020394

P1020397

כשנחתנו הסתובבנו בשדה עד שמצאנו אדנית ירוקה ומטופחת שתהיה בית ראוי לתולעת. מיקי שחרר אותה על עלה גדול ושם נפרדנו לשלום. היא חזרה לעיסוקה כאילו חיה שם מאז ומעולם, ואנחנו הלכנו לשתות קפה בסיאול.
יכול להיות שגרמנו לתאונת שרשרת אקולוגית והשמדנו יבולים שלמים של כרוב בסיאול, אבל ג’ג’ו הקטנה הרוויחה טיסה בשמי הארץ וסיפור מסע מדהים שהיא בוודאי תעביר הלאה לגלמים שיוולדו בטרמינל 3 באינצ’און. זה שווה הכל :)

P1020399

מה תשתו?

צהרים, בוקר וערב. סיאול היתה עבורנו בית קפה אחד גדול, עד שנראה שהאתרים והרחובות שהגענו אליהם היו רק חלק מהמסלול בדרך לבית הקפה הקרוב. בכל הזדמנות עצרו לדגום את התוצרת המקומית, ובדרך כלל נהננו מאד.
הקפה מוקפד באיכות, בהכנה ובהגשה. התערובות חזקות, לא חמוצות וטריות מאד. צריך גם לשבח את איכויות הקצף, השמנת והקצפות. רמות הפינוק היו מעל לצפיות, בעיקר בהשוואה לאחר הביקור ביפן.
שתיתי בעיקר אספרסו, תה ירוק לאטה (נהדר!), וקפוצ’ינואים למיניהם. מעניין שכל דבר מלבד האספרסו צריך לציין באיזו גירסה רוצים אותו, קרה או חמה.
ישבנו גם בבתי תה, שמתנהגים בדיוק כמו בתי קפה סטנדרטיים, אבל מבססים את התפריט על גרסאות נהדרות של תה אקזוטי ומסורתי. שתינו תה רימונים, תה עלי אפרסמון, תה במבוק, תה חבושים, תה של תאנה מקומית ותה שזיפים. כולם מתוקים מאד, אבל ממש ממש טעימים.
הנישנושים בצד גם מיוחדים, מעוגיות בטעם סביח, דרך גלילי אורז צלויים, ועד קינוחים אירופאים סטנדרטים לשוחרי הסוכר.
נקודה אחת מוזרה בנושא התמחור, מחיר של כוס קפה דומה מאד למחיר של ארוחה שלמה במסעדה (15-25 שקלים לאדם), ובבמחיר של כוס אחת אפשר לקנות כמה מאפים קטנים שמספקים ארבעה רעבים. התנחמנו בזה שהארוחות והשתיה מתקזזים זה עם זה, ושלא משאירים טיפ, אפילו שלפעמים ממש ממש רצינו.
לא צריך לקרוא בין השורות, אני ממש מתגעגע.

P1010803 P1010804 P1010964 P1020227 P1020228 P1020407 P1020665 P1030280 P1030282 P1030284 P1030332 
 P1030370 P1030490 P1010414 P1010416 P1010417 P1010616P1020442

הזקנה העוקצת

מיהרנו לסיים סיור ולצאת משוק דחוק ועמוס כדי למצוא משהו לאכול. לקראת היציאה, בין הדוכנים עמדה זקנה, מאחורי פלטה חמה, ובתנועות ידיים הזמינה אותנו לשבת על ספסל עץ מולה. הקירזול עשה לנו את זה ונעצרנו.
הדלפק היה מצופה בעיתונים מנוקדים בטיפות שמן, שהיו מוטיב חוזר בכל אלמנט עיצובי במה שהתיימר להיות מסעדת הפאסטפוד שלה. סרקנו מיד את העמדה. יש טלפון צהוב, יש פלפלים חריפים ויש שני לוחות שנה על הקיר. הרגשנו בטוחים, והתיישבנו.
P1030203
P1030207
במקום לחלק תפריט היא אספה מיני דברים מטוגנים והעמיסה אותם על הפלטה. ותוך דקות קיבלנו אותם על מגשיות אלומיניום משומנות בליווי סויה מתוקה ובצלים. אני חייב להודות שלמרות אחוזי השומן הגבוהים שליוו כל פריט בארוחה הזו, הכל היה טעים למדי. בעיקר הפלפלים החריפים שהיו ממולאים במשהו לא ברור, חביתת הבטטה הכתומה והמתוקה, קציצות התירס הקטנות ומקלות הסרטן.
P1030196
P1030193

דיברנו בנינו ותכננו שלמרות שאסור להשאיר טיפ בקוריאה, נעניק לה קצת יותר ממה שתבקש, כי הכל נראה עלוב ומסכן כל כך, והיא התאמצה כל כך לרצות אותנו. ההפתעה הגיעה כששאלנו כמה זה עולה. יצא ששילמנו 90 שקלים, (25 שקלים לאדם), שהם כלום במונחים של הארץ על ארוחה כזו, אבל המון בהשוואה לארוחות אחרות שאנחנו דוגמים במסעדות מסודרות יותר. שילמנו רק מה שצריך, הענקו לה את הכינוי המתבקש, וברחנו מיד לחפש קפה הגון.
P1030195

 P1030211
 P1030212

כל מני חנויות ופיצ’פקייס

P1020946
P1020944
P1030144
P1020948 
P1020963
P1020975
P1030140
P1030143
P1030148
P1030153
P1030419
P1030420
P1030146
P1030141
P1020943